היד, החומר,
והזמן שביניהם

הצהרת אמן

היצירה כהשתתפות
במעשה הבריאה

היצירה עבורי היא דרך להתבונן בעולם ובנפש בעת ובעונה אחת. היא מרחב שבו חומר, זיכרון, גוף ותודעה נפגשים, מתפרקים ונבנים מחדש. אני רואה בתהליך היצירה השתתפות אנושית במעשה הבריאה – תהליך מתמשך של הפיכת הפוטנציאל הגלום בחומר לנוכחות חדשה בעולם.

עבודתי נובעת מתוך עיסוק מתמשך בשאלות של זהות, שייכות, זיכרון, שבר והתחדשות. אני נמשכת לרגעי מעבר – אותם רגעים שבהם דבר אחד חדל להיות מה שהיה, אך עדיין לא הפך למה שיהיה. זהו מרחב של אי־ודאות, אך גם של אפשרות. מרחב שבו מתרחשים תהליכים של טרנספורמציה, הן בחומר והן בנפש.

הרקע שלי באמנות ובטיפול באמנות השפיע עמוקות על תפיסת העולם היצירתית שלי. במהלך שנים של עבודה טיפולית פגשתי את כוחו של החומר ככלי לביטוי של חוויות, רגשות וזיכרונות שאינם תמיד נגישים לשפה מילולית. מתוך ההבנה הזו אני מתייחסת אל היצירה כאל מרחב של הקשבה והתבוננות, שבו מה שנמצא מתחת לפני השטח יכול לקבל צורה ונוכחות.

השפה החזותית שלי מבוססת על חומריות עשירה ורב־שכבתית. אני משלבת טקסטיל, משחות עיצוב, צבע, אפוקסי, מדיומים נוזליים וחומרים מגוונים נוספים. הבחירה בחומרים אלו אינה אסתטית בלבד; היא נובעת מהעניין שלי בתהליכי שינוי ובהתנהגות החומר עצמו. אני נמשכת לחומרים הנמצאים בתנועה, לחומרים המגיבים זה לזה, משתנים, נסדקים, מתקשים או יוצרים צורות בלתי צפויות. עבורי, החומר אינו רק אמצעי אלא שותף פעיל בתהליך היצירה.

הטקסטיל מביא אל עבודותיי ממד של גוף, זיכרון ורוך. הוא נושא עמו היסטוריה של מגע, של בית ושל נוכחות אנושית. האפוקסי, לעומתו, מגלם עבורי את המתח שבין שליטה לאי־ודאות. הוא מאפשר לי לבחון את הגבול שבין תכנון לבין התהוות ספונטנית, בין כוונת היוצר לבין מה שהחומר בוחר לחשוף. מתוך המפגש בין החומרים הללו נוצרת שפה חזותית המשלבת עדינות ועוצמה, סדר וכאוס, מבנה והתפרקות.

מרכיב מרכזי נוסף בעבודתי הוא העיסוק בטקסטורה ובממד הפיזי של היצירה. אני מבקשת לטשטש את הגבול שבין ציור לפיסול ולהפוך את המשטח הדו־ממדי למרחב חי, בעל עומק ונוכחות. שכבות החומר, הבליטות, הסדקים והעקבות שנשארים על פני השטח אינם רק אלמנטים צורניים; הם מהווים חלק מהסיפור שהעבודה מספרת. הם עדות לזמן, לתהליך ולמפגש בין כוונה לבין מקריות.

זהותי היהודית מהווה רובד משמעותי בתפיסתי האמנותית. איני מבקשת לאייר רעיונות רוחניים או ליצור אמנות דתית במובן המסורתי, אלא לשאוב השראה ממושגים של בריאה, שבר, תיקון והתחדשות. רעיונות אלו מהדהדים עבורי הן במישור האישי והן במישור החומרי. כשם שהחומר משתנה ומקבל צורה חדשה, כך גם האדם נמצא בתהליך מתמיד של צמיחה, התפרקות ובנייה מחדש.

בסופו של דבר, אני מבקשת ליצור עבודות המזמינות התבוננות איטית. עבודות שאינן מציעות תשובה אחת ברורה, אלא פותחות מרחב של חוויה, זיכרון ופרשנות. דרך המפגש בין חומר, רגש ורוח, אני שואפת ליצור שפה חזותית עכשווית הנעה בין האישי לאוניברסלי, ובין העולם הנראה לבין מה שמבקש להתגלות מעבר לו.

מיכל משה